מצטייני המטריקס

שם עצם ילדים שעושים בדיוק מה שההורים שלהם רוצים: לומדים טוב, מתנהגים יפה, מביאים ציונים, וכולם קוראים להם מצטיינים. הם מביאים הרבה נחת להורים, וחושבים שאם יהיו מושלמים יאהבו אותם יותר. אבל זו אף פעם לא הייתה אהבה אמיתית, רק אישור. הדינמיקה נפוצה מאוד במשפחות, והבעיה שהיא ממשיכה מעבר לילדות: מצטייני המטריקס ממשיכים לרצות את ההורים שוב ושוב, לקטוף הישגים, תואר, קורס קצינים, לחיות את החיים שההורים מאמינים שהם טובים, ולהרגיש ריקים מבפנים. המחיר של אישור הוא לא להיות מי שהם באמת. הכבשים השחורות: בינתיים, אלה שלא ויתרו על העצמי האמיתי שלהם הופכים לכבשים השחורות של המשפחה. לשם זורקים את כל הבושה והאשמה המשפחתית, ולרוב הם מתמודדים עם זה דרך דפוסי התמודדות והתמכרויות שונות. הם משלמים מחיר אחר: להרגיש לא רצויים, לחיות עם בושה והאשמה במשך שנים. אין כאן מנצחים, יש רק ילדים שמנסים לשרוד בתוך שדה תת מודע של מוקשים. גם ההורים נפלו לאותם דברים, לא מתוך רוע, רק מבורות. הלופים האלה מתחילים בילדות, ואפשר לצאת מהם בעזרת עבודת צל, אבל הדרך שבה ״מחנכים״ ילדים חייבת להשתנות משמעותית.