אמנות המוות המודרנית

חידוש של ה"ארס מוריאנדי" (אמנות המוות) שרוב החברה המערבית איבדה. חמישה תחומים: תרגול של מסע חלום ושל יציאה מהגוף, שמסיר ספקות בהישרדות הנשמה; פיתוח גיאוגרפיה אישית של החיים שאחרי המוות, כולל מרכזי קליטה, אזורי מעבר, שטחי אמונות קולקטיביים, ביקורת חיים והגורלות השונים של הכלים העדינים; עזרה לגוססים; עזרה לנפטרים תקועים, בתפקיד מלווה נשמות; והפיכת המוות לבעל ברית. ההכנה למוות מחזקת את החיים: מי שמכיר בו כידיד מפנה אנרגיה שהושקעה בדיכוי הפחד. הדימוי הטיבטי למי שממלא כל רגע ב"אין זמן" הוא "ניהול משק בית בחלום", כמו שיפוץ חדר בבית מלון בכל פעם שמתאכסנים בו. הפחד מהמוות קשור בבלבול סביב זהות: מאבדים תפקידים, דרגות וכרטיסי אשראי ונשלחים עירומים לעולם הבא.