אור האם ואור הבן

מונח מהטנטרה והדזוגצ'ן הטיבטיים. אור הבן הוא ההכרה של האור הצלול שהמתרגל מפתח בחייו, בעקבות ההכוונה הישירה של המורה: כמו לראות את השמש לרגע בין העננים, מספיק כדי לדעת מה זה שמש ואור שמש. אור האם הוא הבהירות המולדת בביטוי המלא שלה, שמופיעה אחרי המוות. לפי המודל, בתהליך המוות החושים נבלעים פנימה, בא מצב דומה לעילפון, ואז עולים בהדרגה ארבעה או חמישה אורות (הטנטרות נחלקות בפרטים), כשהתודעה מתעוררת מחדש לאט, לפני שהמחשבה חוזרת לפעול. האור החמישי נקרא לון דרוב, מצב השלמות העצמית. מי שהכיר את אור הבן בחייו מזהה ברגע הזה את אור האם, ו"הבן מתאחד עם האם": מה שהיה רק דוגמה נפגש במלואו. לפי המודל אותו רצף קורה בכל הירדמות, בין היעלמות החושים לתחילת החלומות, ולכן התרגול הלילי הוא האימון למוות. בטקסי ההתחלה הטנטריים, ההתחלה הרביעית, "התחלת המילה", היא הרגע שבו המורה מצביע על התודעה הטבעית.