הרואים הקדמונים והרואים החדשים

ההבחנה ההיסטורית של השיטה. הרואים הקדמונים, "הטולטקים הראשונים", היו מיומנים מאוד בראייה ושלטו בעולמות המוזרים שראו, אבל הראייה ערערה את כוחם והם נעשו אובססיביים כלפי מה שראו. הם היו בטוחים שהמיומנות שלהם מגינה עליהם, עד שעמים פולשים, אינדיאנים אחרים, ניפצו אותם. לפי המסורת, השיטה רואה בהם כשפים, ו"להיות כשף זה כמו להיכנס לרחוב ללא מוצא". הרואים שנותרו בחנו את דרכם מחדש. הרואים החדשים קבעו את האריבה, החלימה והאינטנט כדרכי העבודה העיקריות, צמצמו את השימוש בצמחי כוח, ובמקום לנחש מה השתבש התחילו "למפות את הלא-נודע כדי להפריד אותו מהבלתי-ניתן-לידיעה". מאות שנות הדיכוי אחרי הכיבוש הספרדי היו, לפי הסיפור, התנאים האידיאליים לשכלל את אמנות האריבה. המורה מגדיר את עצמו "לוחם שרואה", אחד מהרואים החדשים.