הלא-נודע והבלתי-ניתן-לידיעה

הבחנה של הרואים החדשים. הלא-נודע תמיד נוכח, אבל מחוץ לאפשרויות של המודעות הרגילה. הוא "החלק המיותר של האדם הממוצע", ומיותר רק משום שאין לאדם הממוצע מספיק אנרגיה חופשית כדי לתפוס אותו. במונחי אנרגיה: בתוך הגוף הזוהר יש פליטות שזוהר המודעות לא נגע בהן. כשהוא נוגע בהן, הן מתיישרות עם הפליטות שבחוץ, והלא-נודע נתפס והופך לנודע. הבלתי-ניתן-לידיעה הוא מה שנמצא מחוץ לגבולות התפיסה האנושית, ואין דרך להגיע אליו. את הלא-נודע מתחילים לתפוס כשמשתחררים מהרגלים מיותרים, שמנתקים את המודעות מההשתקפות העצמית ומפנים אותה למשהו אחר. לפי המסורת, אפשר לצבור מספיק אנרגיה כדי לתפוס את הלא-נודע בלי שיש מספיק כדי להבין אותו או לזכור אותו.