הפאזה מאחורי חטיפות, ניסים וחוויות סף מוות

הטענה שתופעות מפורסמות רבות הן פאזה ספונטנית שלא זוהתה. מתרגל אחד חווה בגיל 16 "חטיפה בידי חייזרים" (שיתוק, ריחוף, מעבר דרך החלון), שהתבררה לו מאוחר יותר כפאזה. לטענתו תשעים אחוז מהתופעות העל-טבעיות קורות במיטה, בהירדמות או ביקיצה. בשנים 2011-2012 הוא ערך שלושה ניסויים עם מתנדבים: לפגוש "חייזרים" בפאזה (שבעה הצליחו); לשחזר נס מקראי, מלאך ואוכל, בהשראת אליהו, שהמלאך מעיר אותו תחת הרותם ואומר לו "קום אכול" (16 מתוך 24 שנכנסו לפאזה); ולהיכנס ל"מנהרה עם אור בקצה" (המנהרות היו שונות זו מזו, ולכל אחת נמצאה מקבילה במאגר של יותר מ-3,000 חוויות סף מוות). לדבריו הניסויים לא מוכיחים ולא מפריכים קיום של חייזרים, אלוהים או חיים אחרי המוות. הם רק מראים שהפאזה קשורה לתופעות האלה. הוא מצטט גם את ספר איוב, "בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים", כ"הוראות הכניסה הכתובות הראשונות". מאותו רעיון באה "טכניקת החטיפה": לדמיין ביקיצה שחייזרים מושכים אותך מהמיטה בקרסוליים או בקרן אור. הרחבה: גם חוקר יציאה אמריקאי ותיק טוען ש"נחטפים" רבים מפרשים לא נכון סימנים רגילים של יציאה מהגוף: מנהרות, רטט, צלילים ומראות משונים, שיתוק מלא, "חייזרים" שמופיעים ליד המיטה או עוברים דרך קירות, וריחוף מהמיטה והחוצה דרך הקיר. לדעתו רבים מהם היו מוקלים לדעת את טבע החוויה. אבל הוא מסייג: לא כל טענת חטיפה מתבטלת כך, ובחלק מהמקרים יש ראיות פיזיות שיציאה לא משאירה.