הַחֵץ הַשֵּׁנִי

שם עצם, זכר | מונח מן הפילוסופיה הבודהיסטית | מקור: סוטרת החץ (Sallatha Sutta, SN 36.6) מקור המונח: משל המיוחס לבודהה, המתאר אדם הנפגע משני חצים בזה אחר זה. החץ הראשון מסמל את הכאב הראשוני הנחווה בעקבות חוויה לא נעימה, ואילו החץ השני מסמל את הסבל הנוסף הנוצר בעקבות תגובתו של האדם לכאב. לפי המשל, אדם שאינו מאומן בתודעתו נפגע משני החצים, בעוד שאדם מאומן עשוי לחוות את הכאב הראשוני מבלי להוסיף עליו את סבלו של החץ השני. הגדרה: הסבל המשני שאדם יוצר בעקבות תגובתו לכאב או לחוויה בלתי נעימה שכבר מתקיימים בתוכו. החץ השני מתבטא בהתנגדות לחוויה הראשונית, במאבק בה, בשיפוט שלה או בהזדהות עם מחשבות ותגובות המעצימות את הסבל. כך, מעבר לכאב המקורי, נוצרת שכבה נוספת של סבל הנובעת מן היחס של האדם כלפי הכאב עצמו. דוגמה: אדם החווה פחד נפגע מן החץ הראשון. כאשר הוא מתחיל לפחד מעצם הפחד, לכעוס על עצמו שהוא מפחד או להיאבק בתחושה, הוא נפגע מן החץ השני. קשר לעבודת צל: המשל מקביל למנגנון המכונה ב״אמת חיה״ התנגדות להתנגדות, שבו האדם מפתח התנגדות משנית כלפי חוויה פנימית שכבר מעוררת בו התנגדות. ההבחנה מאפשרת לזהות כיצד המאבק בכאב עשוי להפוך בעצמו למקור נוסף של סבל. עיקרון מרכזי: הכאב הראשוני אינו תמיד נתון לבחירה, אך ניתן ללמוד לפגוש אותו מבלי להוסיף עליו את סבלו של החץ השני.