הקלטת היפנוזה עצמית לזיכרון יציאות

הקלטה עצמית שנועדה לשלוף זיכרונות צל של יציאות, ולהתנות מילת מפתח שמעוררת אותם. לפי הכותבים קול אנושי, חי או מוקלט, עובד טוב יותר מהנחיה פנימית בזמן טראנס. הקול: איטי, מנומנם ומשועמם, כמו להעיר ילד בעדינות. מי שקולו מפריע לו מבקש ממישהו אחר להקריא. המבנה: כמה נשימות עמוקות עם שחרור אנרגיה מעופשת ודאגות; הרפיה מכפות הרגליים ועד הראש, עם שתיקות של כעשר שניות; ירידה במדרגות עם ספירה מעשר לאחת, פעמיים; אור חם ומגונן שממלא את הגוף; הצהרה שזיכרונות היציאות נגישים; ספירה משלוש לאחת, ואחריה חמש דקות של שקט לזיכרון שמגיע כתמונות, צלילים, אורות או סתם ידיעה, בלי לנתח; הוראה שהכול יישאר נגיש וייכתב; והתניה של המילים "זיכרון צלול כבדולח" כמפתח, ביציאה, בבוקר ובטראנס. בסוף עולים עם ספירה מאחת לעשר ומתעוררים. שימוש: לפחות שלושה שבועות, ארבע-חמש פעמים בשבוע, עד שההתניה נקלטת, ורושמים מיד אחרי כל האזנה. אם לא עולה כלום אחרי דקה-שתיים, ממציאים זיכרון, למשל ריחוף מעל הגוף בלילה או טיסה מעל השכונה, ורושמים שהוא מומצא. לפי ההסבר זה מלמד לקבל את המידע ולסמוך עליו, ועם הזמן הזיכרונות מגיעים מעצמם.