מין ויציאה מהגוף

שאלה שהמסורות חלוקות בה. בגישות טאואיסטיות, וגם בכתבים על דרך הלוחם המקסיקנית, נטען ששפיכה מרוקנת צ'י ולכן פרישות מקלה על היציאה. רוב מורי היציאה המודרניים חולקים: לפי אחד, מין לפני ניסיון יציאה מוסיף יותר משהוא מזיק, כי הוא מרגיע ומאזן, והמיתוס נוצר כי מין בלילה מרדים מהר. לפי אחר, "חיי מין רגילים לא מפריעים, אבל אם תאמין שיפריעו, יצרת את המציאות שלך". אחרים רואים באורגזמה את אחת הדרכים היחידות שבהן פטפוט התודעה מתמוסס זמנית, ומזכירים טנטרה. יש מורה שכותבת ש"הימנעות לא מועילה ואולי אף מזיקה", ויש מי שמציעים אוננות כדרך להרפיה עמוקה לפני ניסיון. מנגד, באחד הספרים הקלאסיים משנות ה-20 התשוקה המינית מוצגת כגורם שלילי, כי היא מקבעת את הקשב בגוף. המסקנה: לא לתת לתשוקה לא ממומשת להסיח את הדעת מהניסיון. הקריאה של יובל זאק: קיום יחסי מין לא פוגע בתרגול חלימה מודעת. פרישות, לעומת זאת, עלולה ליצור מצב של הדחקה שבה המיניות תתעורר במהלך הצלילות ותגרום לך לעסוק בדברים האלו במקום באפשרויות אחרות.