ששת העולמות

העולמות שבהם חיות כל הישויות שלא השתחררו: אלים, אלים-למחצה, בני אדם, בעלי חיים, רוחות רעבות ויצורי גיהנום. לפי הקריאה, הם קודם כול שישה ממדים של תודעה, שמתבטאים אצל האדם כשישה רגשות שליליים: כעס (גיהנום), חמדנות (רוחות רעבות), בורות (בעלי חיים), קנאה (אלים-למחצה), גאווה, ו"הסחה מענגת" (אלים), שהיא איזון של כל החמישה. כל עולם הוא רצף: הגיהנום, למשל, מתחיל בכעס הפנימי, ממשיך בהתנהגות, במלחמות ובמוסדות שנבנו על שנאה, ומגיע עד לעולם ממשי שבו נולדות ישויות. כמו החלומות, גם העולמות הם ביטוי של עקבות קארמתיים, אבל קולקטיביים, ולכן מי שבאותו עולם חולקים "עולם מוסכם" אחד. העולמות חודרים זה לזה, ויש אנשים שעולם אחד דומיננטי אצלם, למשל "רוח רעבה" שאף פעם לא שבעה. לפי המודל כל חלום קשור לאחד מהעולמות או יותר. לכל עולם יש צ'אקרה שבה הוא מושרש בגוף, רגש ותרופה: אלים, הסחה מענגת, צ'אקרת הכתר, ותרופתם אהבה ללא תנאי; אלים-למחצה, גאווה, הגרון, ענווה ושלום; בני אדם, קנאה, הלב, פתיחות הלב; בעלי חיים, בורות, הטבור, חוכמה; רוחות רעבות, חמדנות, איברי המין, נדיבות; וגיהנום, שנאה, כפות הרגליים, חמלה. לפי המודל חלום בבוץ, בחושך או ברחוב בלי שלטים קשור לעולם בעלי החיים. הרגשות נקראים "שליליים" כשנאחזים בהם או בורחים מהם, ויש להם גם צד תרבותי: לפי המודל אין בטיבטית מילה לשנאה עצמית, ובתרבויות שונות רגש אחר דומיננטי.