עקבות קארמתיים

לפי יוגת החלום הטיבטית, כל החוויה הסמסרית, מצבי רוח, מחשבות, רגשות, תפיסות ואפילו תחושת הזהות, מעוצבת בידי עקבות שמשאירות פעולות ותגובות. כל תגובה של היאחזות או דחייה לחוויה היא כמו לצלם תמונה. בלילה, ב"חדר החושך" של השינה, התודעה נסוגה מהחושים ומאירה את העקבות שהתעוררו לאחרונה, כמו מקרן, ואנחנו מחברים אותן לסיפור: החלום. אותו תהליך בדיוק קורה גם ביום, רק שאז משליכים אותו על העולם וחושבים שהוא "בחוץ". תגובה חזקה משאירה עקבה עמוקה, ותגובה שטחית משאירה שארית חלשה. מכאן ההיגיון של התרגול: משנים את התגובה לחוויה, ובכך משנים את העקבות ואת "שורש החלימה". זה נעשה בהגברת מודעות, ולא בכוח של התודעה שמדכאת את הלא-מודע. מי שמבוסס בנוכחות ובטבע הריק והמואר של התודעה נשאר בלילה במודעות טהורה, במקום שהעקבות יוקרנו כחלום. משל: אדם שגדל בבית של מריבות נוטה להגיב בכעס, כי העקבות של ילדותו מבשילות שוב ושוב כשנפגשות עם סיבות משניות. מובחנות שלוש דרכים לעבוד עם רגש: דיכוי, שהוא בעצמו דחייה ולכן משאיר עקבה שלילית; תרופת נגד כמו חמלה, שמשאירה עקבה חיובית; ושחרור עצמי, שלא משאיר עקבה בכלל. את העקבות שומרת "תודעת הבסיס" (קונז'י נמשה).