שלושה חלקי התקשורת עם מדריך

התחלה באמון: אמון בעצמך שמה שעושים הוא שימושי ומשמעותי. לא אמונה עיוורת אלא הבנה שבונים ניסיון, והאמון גדל כשהתקשורת מוכיחה את עצמה בחיים. יחס למדריך: מתייחסים למדריך כאל בעל חיים משלו, בין אם הוא אדם, קול, חזון, תחושה בגוף, צמח, בעל חיים או חרק. עם הזמן מכירים את האופי שלו: הומור, עקשנות, חום, העדפות, גבולות ידע, שגיאות ותמיהות, אפילו הפתעות. לרוב יש "הלם של זיהוי" ברגע המגע, כמו שמזהים אדם בטלפון לפי אופן הדיבור. שלושה חלקים: (1) שואלים בבהירות; (2) מקשיבים ומשאירים מקום בתודעה, בסבלנות, כי יש פער זמן בין שאלה לתשובה; (3) מזהים את המאפיינים האישיים של המדריך. המדריך מתקשר במילים ובלי מילים (תחושת גוף, דימוי, צליל, רגש, מחשבה טהורה), ואילו האדם פונה אליו בדרך כלל במילים, שמנוסחות בתודעה ולא בפה, כי רוב האנשים סומכים יותר על כישורים מילוליים. עם הזמן התקשורת יכולה להפוך לבלי מילים. ברכה ושם: כדאי ליצור טקס ברכה שקובע את הטון, וכדאי לשאול את שם המדריך ולמסור את שמך. סימן שהקשר מתקדם: בהירות ותחושת ממשות, מעט הסחות, והקשר נעשה כמו עם חבר קרוב. רבים מוצאים שעות ומקומות מועדפים לפגישה.