תור העבודה המושהה של התת-מודע

מודל של מתכנת ליבה: המודע פועל כמו תהליך רץ, והתת-מודע כמו תור עבודה מושהה ברקע, שיש לו גישה לאותם משאבים ולאותן "נעילות". כשעובדים על בעיה בלי הפסקה, המודע נועל את המשאבים והתת-מודע לא יכול לפתור אותה. מכאן שלוש מסקנות. להעלות עדיפות ואז לפנות את הדרך: לחשוב על יציאה הרבה במשך היום (בכל פתיחת מקרר, בכל ביקור בשירותים), כי התת-מודע מתעדף לפי תדירות, ואחרי שבוע-שבועיים של מאמץ לקחת יום-יומיים חופש. רבים חווים את היציאה הראשונה דווקא כשהפסיקו לנסות. "משלוח של יומיים": לפי ניסיונו, מוזיקה שמאזינים לה חוזרת מהתת-מודע אחרי 24-36 שעות, וכך גם השפעת המדיטציה. לכן הוא מאזין למוזיקה שמרמזת על יציאה בתחילת השבוע, לא מאזין למוזיקה בכלל יום וחצי לפני, ומנסה בסוף השבוע. דוגמה: שיר שנתקע לו בראש, שאת מילותיו שינה ל"אני רוצה לחלום צלול כל הלילה ולצאת מהגוף כל יום", הביא למחרת חלום צלול שהפך ליציאה. "בעוד 15 דקות", לא "כל 15 דקות": התת-מודע גרוע ב"כל" וזקוק ליעד מוגדר, ולכן מסכמים עם עצמך שבעוד רבע שעה תשאל/י "האם אני חולם?", ואחרי כל פעם קובעים את הפעם הבאה.