הצומת הרקתי-קודקודי (TPJ)

האזור בקליפת המוח שבו נפגשות האונה הרקתית והאונה הקודקודית, ונחשב לאחראי על תחושת המיקום והכיוון של הגוף במרחב. העדויות: בשנות ה-30 נוירוכירורג קנדי גירה בניתוח אפילפסיה אזור באונה הרקתית הימנית, והמטופלת צעקה "אלוהים! אני עוזבת את הגוף". סביב 2002 גירוי חשמלי של ה-TPJ הימני באלקטרודות תת-דוראליות גרם למטופלת לאבד את תחושת המיקום. מאוחר יותר פותחה "קסדת האל", קסדה עם סלילים חלשים שמגרה את האזור דרך הגולגולת ומעוררת מצבים מיסטיים. ה-TPJ השמאלי כולל את אזור ורניקה, שמתרגם "שפה מנטלית" למילים. לפי התיאוריה, ה-TPJ אוסף נתונים בעיקר מראייה, שמיעה ומגע, מסנן אותם דרך שלושה מסננים, נסיבות ("אני שוכב"), אמונות והנחות ("הכבידה פועלת עליי כך"), ומפיק מהם סכמת גוף ("זה אני") ו"סיפור חוויה" ("זה מה שקורה לי"). ככל שהחושים מספקים פחות נתונים, כך הוא נשען יותר על המסננים, ואותם אפשר לייצר בדמיון. מכאן העיקרון של כל טכניקות היציאה הישירות: להשתיק את שלושת החושים העיקריים כמעט לגמרי, ואז לדרוס בדמיון את הנסיבות, האמונות וההנחות, עד שה-TPJ מאמץ סיפור חוויה חדש. בדימוי, ה-TPJ מכוון פנס אל החושים הפיזיים, וצריך "לשכנע" אותו להפנות אותו לכיוון אחר.