שלושה סוגי שינה

חלוקה של השינה לפי המסורת הטיבטית. שינת הבורות: השינה העמוקה, "חושך בן אלפי שנים", ריק בלי תודעה ובלי תחושת עצמי. לפי המודל היא שורש הסמסרה: היא מטעינה אותנו כל לילה ו"מזינה" את הקיום הסמסרי, ואי אפשר "לגמור לישון". הסיבה העיקרית שלה היא הבורות, והתנאי המשני הוא עייפות הגוף. שינה סמסרית: שינת החלומות, "עיר" אינסופית של פעילות נפשית שמייצרים העקבות הקארמתיים, ובה כל ששת העולמות. הסיבה העיקרית שלה היא הפעילות הרגשית. שינת האור הצלול: הגוף ישן, והמתרגל לא אבוד בחושך ולא בחלומות אלא נשאר במודעות טהורה. "צלול" הוא הריקות, הבסיס, ו"אור" הוא הבהירות, הריגפה, והאור הצלול הוא האחדות שלהם. בדימוי: חדר שהיה חשוך שעה או מיליון שנה מואר כולו ברגע שמדליקים את מנורת המודעות.