אַחְדוּת מְרֻבַּת צוּרוֹת

מצב שבו ריבוי של צורות, זהויות או מרכזי חוויה מתקיים בתוך מערכת מאוחדת, מבלי שהאחדות מחייבת ביטול ההבדלים. האחדות אינה נובעת מהיעדר הבחנות, אלא מיכולתם של החלקים להתקיים ביחסי גומלין שאינם שוללים את ייחודיותם. עיקרון מרכזי: אחדות אינה ההפך מריבוי - היא עשויה להיות האופן שבו הריבוי מתקיים כמכלול. הבחנה מאחדות ראשונית: כוללת הבחנות שכבר התממשו.