בודהיצ'יטה

״מחשבת ההתעוררות״, הלב-תודעה המתעורר. במהאיאנה זו השאיפה להתעורר לטובת כל היצורים, וממנה מתחילה דרך הבודהיסטווה. מבחינים בין בודהיצ'יטה יחסית, השאיפה והמעשה, לבין בודהיצ'יטה מוחלטת, ההבנה הישירה של טבע התודעה. בוואג'ריאנה הביטוי מתאר גם את ״הטיפות״ הלבנה והאדומה בגוף העדין. אצל מארק גריפין הבודהיצ'יטה היא ההתעוררות עצמה כשהיא חיה באדם: הבנה מתעוררת יחד עם אהבה, אומץ, נדיבות, טוב לב, סבלנות ונחישות. מקומה בלב העדין, סמוך לבסיס עצם החזה, היכן שארבעת הגופים נפגשים. בתרגול הבודהיצ'יטה הלבנה (התודעה, ״הם״, הכתר) יורדת והאדומה (הבריאה, ״סו״, הטבור) עולה, והאיזון ביניהן בלב משלב את הסו-הם. גריפין ממליץ לעורר אותה מדי יום, כעמדה יציבה בתקופות של טרנספורמציה עזה.