שלוש הדרכים לחתוך היקשרות לחלומות

לפי הדזוגצ'ן, ככל שהמיומנות בחלום גדלה יש סכנה להיקשר לחוויות ולתוכן שלהן, והמורים חוזרים ואומרים לתלמידים לא להיקשר לחוויה. מובאות שלוש דרכים: ביום לא להתעכב על החלומות שחלמו; בתוך החלום לצפות בלי לשפוט, בלי עונג ובלי פחד, בין אם החזיונות נראים טובים ובין אם רעים; ובחלום ואחריו לא "להבהיר" מה סובייקט ומה אובייקט, כלומר לא לברר אילו מהדימויים אמיתיים. כך חלומות מורכבים מתפשטים, נעשים קלים, ולבסוף עלולים להיעלם לגמרי: "כל מה שהיה מותנה משתחרר, ובנקודה הזו החלומות נגמרים". במבוא מובאת דעה של לאמה טיבטי שרדיפה אחרי צלילות היא "משחק", חוץ ממצב שבו היא תוצר לוואי של בהירות מדיטטיבית, ושהערך שלה מוגבל אם לא יודעים להשתמש בה בבארדו שאחרי המוות. זה מוצג כניגוד למגמה המערבית להעריך חוויה לשם עצמה ולנתח את תוכן החלומות.