שליטה בחלום וכבוד לחלום

תשובה טיבטית לחשש של אסכולות בפסיכולוגיה המערבית שלפיו שליטה בחלום מזיקה, כי החלום הוא תקשורת של הלא-מודע עם המודע. לפי המודל החשש הגיוני רק אם מתייחסים ללא-מודע, למשמעות ולעצמי המודע כאל ישויות נפרדות שעובדות יחד, ומההבנה של הריקות שלושתן קיימות רק כשמייחסים להן ממשות. המשמעות של חלום מושלכת עליו בידי מי שבוחן אותו ואז "נקראת" ממנו, כמו בכתמי הדיו של מבחנים פסיכולוגיים, והטעות היא לחשוב שהחלום הוא מגילה עם מסר מוצפן. לכן יש שתי רמות: מציאת משמעות בחלום, שהיא טובה ושמשותפת למזרח ולמערב, ותרגול עמוק יותר שבו "יש גם חלימה במשמעות", וחודרים אל מה שמתחת לה. רוב התרגול נעשה בערות ומשפיע על החלום, והשליטה הישירה מתרחשת בחלום הצלול, כשמתרבים או משנים ישויות. לפי המודל זה טוב, כי זו התפתחות של גמישות התודעה, ובערות היא משמשת להבין שהחוויה בנויה. "אין בזה סכנה לשבש משהו חשוב. כל מה שמשבשים הוא הבורות". זה מתקשר לעמדה הטיבטית שעדיף לשלוט בחלום מאשר "להיחלם".