ההקרנה האחרונה

המוות כיציאה מהגוף: היציאה הסופית, היחידה והבלתי הפיכה, שבה התודעה עוזבת את הגוף, מגיעה לקהילה לא-פיזית ונשארת בה, "הקרנה בלי חזרה". לפי המודל יציאות צלולות מבטלות את הפחד מהמוות ופחדים רבים אחרים, ובחיי היומיום הן "מבטלות את ההשפעות השליליות" של המוות, כי מי שיצא כבר חווה מה יהיו החיים אחרי שהגוף ייפסק. הקונפליקטים הפנימיים לא נעלמים עם הגוף: אחרי ההלם הביולוגי התודעה ממשיכה להיות מה שהייתה תמיד. "אף תודעה לא משנה את האישיות שלה רק כי איבדה את הגוף." המוות הנוח ביותר הוא של מי שהשלים את תוכנית החיים, והפחות נוח הוא של מי שמתאבד.