לוותר על החלימה

הרעיון שחלימה בהקיץ ביום היא אותה פעולה כמו חלום בלילה, ושהיא שגורמת לחלום להשתלט על השינה. מילדות לומדים לדמיין את העתיד, בבגרות גם את הדימוי העצמי וההווה, ובגיל העמידה מתחילים לחלום על העבר, בספקות ובחרטות. בכל השלבים אנחנו מדמיינים כל הזמן, והתת-מודע לא מבחין בין מה שמדמיינים לבין המציאות ומגיב בהתאם. כך החיים הופכים ל"חלום מתמשך", בערות ובשינה. ההצעה: לוותר על החלימה. בכל פעם שהדמיון נסחף לעבר או לעתיד, חוזרים להווה ולנשימה. הצלילות שנבנית כך ביום עוברת ללילה, והסיכוי לצאת מהגוף במקום להיבלע בחלום גדל.