הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית

האמונה שאין מקריות - כל פרט בחיים ניצב מהשגחה אלוהית. בקבלה: "השגחה פרטית" אינה רק אמונה דתית - היא נגזרת ישירות מהמבנה: אם אין שום "מרחב" מחוץ לאלוהות (עין סוף = כל מקום), אז כל "מה שקורה" הוא "בתוך האלוהות". אין מקום לאקראיות. הרמב"ן והבעש"ט חלקו: הרמב"ן סבר שהשגחה פרטית חלה רק על בני אדם; הבעש"ט לימד שהיא חלה על כל עלה נופל. "הפחות שבהשגחות" = הבחירה שנפל עלה דווקא בזמן הזה, למקום הזה - כי נשמה מסוימת שמה נזקקה לראות את נפילתו. המסר: כל "מפגש", כל "מקרה" - נשא בתוכו מסר. חוכמת חייך = ללמוד לקרוא אותם.