איש הידע וארבעת אויביו

מי שהולך בדרך הלמידה עד סופה נתקל בארבעה "אויבים טבעיים", בזה אחר זה. רק מי שמביס את כולם יכול לקרוא לעצמו איש ידע. כל אחד יכול לנסות, ומעטים מצליחים. 1. פחד. מופיע ראשון, ברגע שהלמידה מתבררת כשונה ממה שדמיינו. מתגברים עליו בלי לברוח: לפחד עד הסוף, ולעשות בכל זאת את הצעד הבא בלמידה, ואחריו עוד אחד. מי שנכנע לו יישאר "בריון או אדם מבוהל ולא מזיק". 2. בהירות. הבהירות שמחליפה את הפחד מסנוורת: היא נותנת ביטחון שאפשר לעשות הכל, ומי שנכנע לה ממהר כשצריך להמתין, וממתין כשצריך למהר. מתגברים עליה כשמשתמשים בה רק כדי לראות, ומתייחסים אליה כאל "כמעט טעות". 3. כוח. החזק מכולם. מי שנכנע לו מתחיל בסיכונים מחושבים ומסיים בקביעת חוקים. מתגברים עליו כשמבינים שהכוח שנדמה ככבוש אף פעם לא באמת שלך. 4. זקנה. האכזרי מכולם, היחיד שאי אפשר להביס לגמרי, רק להדוף. זה הזמן שבו אין עוד פחד ובהירות חסרת סבלנות, אבל יש רצון עז לנוח. מי שמנער מעליו את העייפות וחי את גורלו עד הסוף הוא איש ידע, ולו רק לרגע שבו הדף את האויב האחרון. "הרגע הזה של בהירות, כוח וידע מספיק."