מָאנָה

מאנה היא ההשוואה עצמה - תחושת "אני ביחס אל" שמלווה כל פגישה עם האחר. אין מדובר בגאווה גרידא: גם תחושת הנחיתות, גם ה"אנחנו שווים", וגם הגדלת-עצמי - כולן מאנה. SN 22.89 מבהיר שמאנה שונה מלובה: לובה רוצה, מאנה משווה. אפשר לפגוש אדם ולחוש מיד: "הוא חשוב יותר ממני", "הוא לא מבין כמוני" - זה מאנה בפעולה, והיא לרוב אוטומטית ולא מודעת. מאנה מוזכרת כאחד הכבלים שנשמטים רק בשלב הארהנט. מה שמתאפשר עם היחלשות מאנה: מגע ישיר עם האחר - ללא הדירוג הבלתי-פוסק שמתרחש ברקע.