יציאה מהגוף כחלום צלול שפורש שלא נכון

השערה של חוקר החלימה הצלולה, מנקודת מבט מטריאליסטית: חוויות יציאה מהגוף הן חלומות צלולים שפורשו אחרת. ההבדל היחיד הוא הפרשנות בזמן החוויה, ו"יציאה מהגוף" היא תחושה ולא הוכחה. הטיעונים: (1) לפי שלבי הבנת החלום אצל ילדים, חוויה של גוף נפרד שנע בעולם הפיזי מתאימה לשלב אמצעי שמערב מנטלי וחומרי, ורק חלום צלול מלא מגיע להבנה שהכול מנטלי. (2) בכאחוז מחלומותיו הצלולים הרגיש החוקר שהוא מחוץ לגוף, ובכל מקרה כזה גילה אחר כך ליקוי בזיכרון או בחשיבה הביקורתית, כמו שכחה שהוא כבר לא גר בבית שבו ישן. (3) החוויה מתחילה לעיתים קרובות בהתעוררות קצרה בתוך REM ובשיתוק שינה, שמטשטשים את הגבול בין ערות לחלום. (4) דימוי הגוף הוא ייצוג של המוח, וכשהקלט החושי נחסם הוא נע בחופשיות במרחב נפשי: "אנחנו אף פעם לא יוצאים מהגוף כי אנחנו אף פעם לא בתוכו". (5) בניסוי מבוקר עם כמאה נחקרים בעלי ניסיון, ברוב המקרים לא נמצאה התאמה בין תיאור חדר המטרה לבין מה שהיה בו בפועל, והדיוק הנדיר הוסבר כטלפתיה בחלום. זו עמדה אחת מבין כמה. מי שחווה התאמות שנבדקו רשאי לראות בהן נתון שמחייב הסבר נוסף.