עקרונות לעבודה עם טכניקות יציאה

כללי עבודה שהספר מציב לפני הטכניקות עצמן. אין טכניקה שעובדת לכולם תמיד. כל טכניקה נשענת על תכונה פנימית מסוימת: הרפיה, ריכוז, דמיון, רצון, נחישות או אנרגיה. לכן מנסים כמה, בוחרים אחת או שתיים שנוחות, ומתרגלים כל אחת לפחות 14 ימים רצופים. לפעמים דווקא טכניקה שנשענת על תכונה שנראתה חלשה מביאה תוצאות טובות יותר. הטכניקה האידיאלית היא זו שאפשר להפעיל בכל מקום, גם בטיסה, בלי פירמידות, בשמים או נרות. התמדה: בתיאוריה כל הטכניקות עובדות לכולם, וההבדל הוא רק בזמן. מכיוון שאפשר לצאת מהגוף בכל לילה, מנסים בכל לילה. להתרגל לתחושות ההתנתקות: הן מסמנות שהתהליך התחיל, אבל גם מסיחות ממנו. צריך שיהפכו ל"חדשות ישנות". ללמוד את הטכניקה מראש: לדעת איזו דינמיקה של יציאה היא יוצרת (התגלגלות, שקיעה, ריחוף) ואילו תחושות היא מעוררת. מי שנרדם מתחיל מחדש כשהצלילות חוזרת. כשמרגישים שיד התנתקה או שהגוף כבר התרומם מעט, לא בודקים: כל מתיחת שריר כדי לפקוח עפעף או לזוז מחזירה את הגוף הלא-פיזי לחפיפה. וכשהיציאה מתחילה, ממשיכים בטכניקה עד שיוצאים לגמרי, בלי לעבור לדחיפה ומאבק. תנאים: עבודת אנרגיה לפני כל ניסיון, חדר שקט ובלי הפרעות, הרפיה עמוקה עד שלא מרגישים את הגוף, ושכיבה על הגב, שהיא לפי המודל טכניקה בפני עצמה. אפשר לצאת גם בישיבה, אבל בהתחלה כדאי למקסם את הסיכוי.