אֲנִי־אַחֵר

שם עצם, זכר | רבים: אֲנִי־אֲחֵרִים | מונח מספרות התקשור מקור המונח: תרגום המונח Other-Self מתוך "חוק האחד" (The Law of One), המיוחס לישות רא. הגדרה: כינוי לכל ישות אחרת, מתוך ההכרה שהיא ואני איננו נפרדים במהותנו, אלא התגלמויות שונות של אותה הוויה אחת. כל ישות מהווה מרכז עצמאי של חוויה, רצונות, צרכים ותפיסת מציאות ייחודית, ובו בזמן היא ביטוי נוסף של אותו עצמי אוניברסלי. המונח מחזיק את הפרדוקס הרב־ממדי של אחדות המתגלמת כריבוי של ישויות נבדלות, שכל אחת מהן מתקיימת כפרט עצמאי, מבלי להיות נפרדת מן השלם. העיקרון: כל מה שקיים במציאות הוא אחד, הכל אחד ושמו אחד, אין עוד מלבדו. בהקשר של עבודת צל: ההבנה של עקרון האחדות והטמעתו בשפה ובתפיסת המציאות היא יסוד חיוני לעבודת צל איכותית. השימוש במונח "אני־אחר" אינו רק שינוי לשוני, אלא ביטוי להפנמה של ההכרה בכך שההפרדה בין העצמי לאחר היא יחסית לנקודת המבט, ולא מוחלטת. שילוב ההבנה הזו בשפה היומיומית מאפשר לאדם לגשת לעבודת הצל מתוך תפיסת אחדות, במקום להנציח את הפיצול בין ה"אני" ל"אחר" ובו בזמן להכיר בעצמאות של כל פרט בתוך האחדות.