אַשְׁלָיַת הַנִּפְרָדוּת

תפיסה שלפיה העצמי, האחר והמציאות החיצונית מתקיימים כישויות עצמאיות לחלוטין, ללא זיקה מהותית או מקור משותף. במסגרת תפיסה המניחה אחדות יסודית, האשליה אינה עצם קיומן של הבחנות בין ישויות, אלא הזיהוי של ההבחנות הללו עם נתק מוחלט. עיקרון מרכזי: הכרה באחדות אינה מחייבת שלילת ההבדלים בין צורות הקיום.