הֶתֵּר עַצְמִי

שם עצם, זכר | רבים: היתרים עצמיים | מטאפיזיקה, מערכת אמונות והתפתחות תודעתית מקור המונח: תרגום המונח האנגלי Permission Slip, שמשמעותו המילולית היא ״פתק אישור״ או ״אישור הרשאה״. המונח מתאר כלי, טכניקה, טקס, חפץ, רעיון או פעולה המשמשים את האדם כדי להעניק לעצמו רשות לחולל שינוי, לבטא יכולת או לגשת למצב הוויה שהוא כבר מסוגל לממש, אך מערכת אמונותיו אינה מאפשרת לו לגשת אליו ישירות. הגדרה: אמצעי שהאדם מאמץ כדי לאפשר לעצמו שינוי פנימי, ביטוי של יכולת או מעבר למצב תודעתי רצוי, באמצעות יצירת תנאים שמערכת אמונותיו מסוגלת לקבל. ההיתר העצמי אינו נחשב למקור השינוי עצמו, אלא לגורם המאפשר לאדם לשחרר מגבלה פנימית ולהפעיל יכולת שכבר מצויה בו. מנגנון ההיתר: כאשר אדם מחזיק באמונה המגבילה את יכולתו להשתנות או לבטא היבט מסוים של עצמו, הוא עשוי להתקשות לאפשר לעצמו את השינוי באופן ישיר. עם זאת, אם הוא מאמין שכלי, טקס או שיטה מסוימים מסוגלים לסייע לו, השימוש בהם עשוי ליצור מסלול שהמערכת הפנימית שלו מוכנה לקבל. כך, ההיתר העצמי פועל כמתווך בין האמונה המגבילה לבין האפשרות החדשה. האדם אינו נדרש להשתחרר תחילה מכל מגבלותיו, אלא משתמש במרכיב התואם את אמונותיו הקיימות כדי לאפשר לעצמו לחרוג מהן. הפרדוקס: האדם עשוי להאמין שהוא זקוק לאמצעי חיצוני כדי לחולל שינוי, בעוד שעל פי התפיסה שבבסיס המונח, האמצעי רק מאפשר לו להפעיל כוח שכבר היה ברשותו. בכך, הדבר שנחווה כתנאי הכרחי לשינוי הוא למעשה ביטוי לאמונה המגבילה את הגישה הישירה אליו. הבחנה: היתר עצמי נבדל מכלי בעל פעולה עצמאית בכך שתפקידו המרכזי אינו לחולל את השינוי עבור האדם, אלא לאפשר לאדם לחולל אותו בעצמו. אותו אמצעי עשוי לשמש היתר עצמי לאדם אחד ולא לאחר, בהתאם למערכת האמונות שלהם. שימוש לדוגמה: ״הוא משוכנע שרק באמצעות הקריסטל הזה הוא מסוגל להתחבר לעוצמה שלו, אבל הקריסטל הוא בסך הכול היתר עצמי. הוא מאפשר לעצמו משהו שהוא מאמין שאינו יכול לעשות בלעדיו.״