עולים לישון: הגוף הנפשי נע החוצה בכל הירדמות

לפי התורה הזו, בערות הגוף הנפשי חופף לגוף הפיזי בכל חלקיו, ובהירדמות הוא עולה מעט ויוצא מהחפיפה. לכן הטקסט מדבר על "לעלות לישון". המרחק תלוי במצב הגוף: אצל אדם חיוני הוא כאינץ' בערך, ואצל אדם עייף עד כשני רגל, ואחרי כמה שעות שינה הוא גדל ככל שהגוף נרגע. מכאן גם הקפיצה בהירדמות: מי שמתנדנד בין שינה לערות, והגוף הנפשי נופל חזרה בבת אחת, מתעורר בבעיטה ולעתים עם חלום על נפילה. חלום מתואר כמצב ביניים: אפילו יציאה קטנה מהחפיפה מכוונת גם למישור האסטרלי, ולכן התודעה קולטת חומר משני העולמות. הטקסט טוען גם שאי אפשר ללכת לאיבוד, כי התת-מודע מחזיר לגוף כמעט לפני שהמחשבה על חזרה הושלמה. אלו טענות של המסורת ואינן מאומתות.