מחזור הכביסה של השינה ונקודת המתיקות

מודל שמסביר למה הבוקר הוא הזמן הטוב ביותר ליציאה. לפי מחקרים, שינת nREM היא כמו "מחזור כביסה" שבו המוח מתנקה, ולפי המודל אנחנו מתנתקים מהגוף בשינה כמו שמורידים בגדים כדי לכבס אותם. ככל שהמוח נקי יותר, בכל מחזור יש פחות nREM ויותר REM. מלטונין הוא "חומר הכביסה": בלוטת האצטרובל מייצרת אותו בחושך, והוא מתכלה במהלך הלילה. נקודת המתיקות היא בערך שש שעות אחרי ההירדמות: המלטונין עדיין גבוה יחסית, אבל המוח כבר "נקי" ומתחיל לייצר את החומרים של הערות. אם קמים לזמן מה ואז חוזרים לישון, המוח מייצר חומרי ערות בזמן שעוד יש מספיק מלטונין כדי שהגוף יישן, וזה המצב האידיאלי ליציאה. לכן עדיף להעיר את עצמך בשעון באמצע nREM, ולא ב-REM, שאחריו המוח פשוט מתחיל מחזור חדש. יתרונות המצב ההיפנופומפי על ההיפנגוגי לפי המודל: הגוף כבר רפוי, המוח כבר מופנה מהחושים, קל יותר לשמור על הכרה, והיציאות נמשכות יותר, כי המוח מתייחס אליהן כהמשך של שנת ה-REM. כשמתעוררים, לא לזוז, כדי לא לתת למוח נקודת ייחוס גופנית. תוספת שהמחבר ניסה: עמילן תפוחי אדמה גולמי לפני השינה, שמזין חיידקי מעיים שמייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, שמשתתפות בניקוי המוח. לפי ההסבר זה "יותר אבקת כביסה", nREM קצר ויעיל יותר, ולכן REM וחלומות ארוכים יותר.