שלושת הרעלים

בורות, דחייה ותשוקה, שלוש ההפרעות הבסיסיות שמנציחות את החיים בעולמות הסבל. לפי המודל בדזוגצ'ן משלבים כל אחת מהן עם האור הצלול. הבורות משולבת דרך יוגת השינה, כי השינה העמוקה היא הבורות במהותה. התשוקה מסתירה את הריגפה במצבים מסוימים ויוצרת הפרדה חזקה בין הרוצה לנרצה, מתוך תחושת חסר. כשמתבוננים בתשוקה עצמה ולא במושא, היא מתמוססת. גם הסיפוק שלה הוא פתח: ברגע הסיפוק הדואליות קורסת והבסיס נחשף לרגע, וכרגיל ההרגל ממלא את הפער בכמעט-חוסר-הכרה. בדוגמה של אורגזמה, אם נשארים במודעות מלאה בלי להתפצל לצופה ולנצפה, זו האחדות של ריקות ואושר שמדברים עליה בטנטרה, וכך אפשר להפוך כל עונג לתזכורת לנוכחות, בלי להיות "נגד עונג". הכעס משתלב כשמתבוננים בו מתוך הריגפה, המרחב שבו הכעס קורה, ואז הוא מתמוסס, ואיתו גם הצופה. לפי המודל המבחן האמיתי מגיע במשבר: קל להרגיש משולב בעמק הפורח, וכשבן או בת הזוג עוזבים מתברר כמה.