היפוכים

השלב האחרון בחקירה של מחשבה מלחיצה, שבא אחרי ארבע השאלות: האם זה נכון? האם אפשר לדעת בוודאות שזה נכון? איך מגיבים כשמאמינים למחשבה? מי הייתם בלי המחשבה? לוקחים את המחשבה בניסוח המקורי שלה, הופכים אותה לכמה כיוונים, ובודקים אם כל גרסה הפוכה נכונה באותה מידה או אפילו יותר. לפי השיטה, התודעה נוטה להשליך החוצה את מה שהיא חווה בפנים, וההיפוך מחזיר את המבט אל מי שחושב את המחשבה. לעתים קרובות מתגלה שהגרסה ההפוכה נכונה לא פחות מהמקורית. שלושת הכיוונים, על המחשבה "הוא העליב אותי": - כלפי האחר: "העלבתי אותו". למשל, כשקפצתי למסקנות ושפטתי אותו בחומרה. - כלפי עצמי: "העלבתי את עצמי". ייתכן שהפעולה הייתה תמימה, והמחשבות הכועסות שלי הן שיצרו את תחושת ההשפלה. - אל ההפך: "הוא לא העליב אותי". אולי בכלל לא שם לב, ואין דרך לדעת מה הייתה כוונתו. איך עובדים: לכל היפוך מחפשים לפחות שלוש דוגמאות ממשיות וספציפיות מתוך המצב עצמו, ונותנים לכל אחת זמן לחלחל. לא כל מחשבה מתהפכת לשלושת הכיוונים, ולפעמים יש יותר. כשהמחשבה עוסקת בחפץ, בקבוצה או בגוף, אפשר להפוך אותה גם אל "החשיבה שלי": "העבודה שלי מלחיצה" הופכת ל"החשיבה שלי על העבודה מלחיצה". משפט שמתחיל ב"אני לא רוצה לעולם..." מתהפך ל"אני מוכן/ה ש..." ול"אני מצפה ל...". דגשים: אין צורך להסכים עם הגרסה ההפוכה או להצדיק את מה שקרה. ההיפוך פותח עוד נקודות מבט על עצמי, על האחר ועל המצב, ועם הזמן מפתח יכולת להחזיק כמה מהן בבת אחת. הוא נעשה רק אחרי ארבע השאלות, ובסוף החקירה משאירים רגע של שקט.