צִמְצוּם

ה"התכווצות הגדולה" - הרגע שבו האין-סוף "הסתלק" פנימה כדי ליצור חלל ריק שבו תוכל הבריאה להתקיים. לפני הצמצום, האין-סוף מלא את הכל - לא היה "מקום" לשום דבר אחר. הצמצום יוצר חלל (חָלָל), ובתוכו נוצרים העולמות. המשמעות הרוחנית: אהבה אמיתית דורשת נסיגה - לתת מקום לאחר להתקיים. המחלוקת הגדולה: האם הצמצום היה "כפשוטו" - הסתלקות ממשית שיצרה מקום שהאין-סוף לא נמצא בו - או "כמשל" (עמדת רוב החסידות) - תיאור של הסתרת האור, לא הסרתו. האין-סוף נוכח גם בחלל, אלא שנסתר.