צַחְצְחוֹת

"צחצחות" - מילה נדירה מהזוהר לתיאור האור שבמוחין הגבוהים, בתוך עתיק יומין. "צחצח" = בהיר ביותר, נוצץ, בלי שמץ עכירות. בזוהר: "בצחצחות של אור לא בהיר" - פרדוקסלי - האור כה מוחלט שנראה כחושך למי שלא הורגל. הקשר לנסתר: מה ש"בהיר לגמרי" מבחינה רוחנית נחווה לפעמים כ"ריק" בגלל שאין ל"אני" מה להאחז בו. ה"צחצחות" = אזורים ב"עתיק" שמעבר לחכמה ובינה. האנלוגיה לאסתטיקה: "יפה ביותר" לעתים "מסנוור" - הצחצחות סונוורת כי אין בה גבול שהעין יכולה לאחוז. בעבודה רוחנית: תחושת "ריקנות" בתפילה = ייתכן שזהו "צחצחות" שהאגו לא יודע לפרש.