חזון, התנהגות, חלום, בארדו

הרצף שעליו בנויה יוגת החלום הטיבטית, מתוך טנטרת האם: מי שלא מודע בחזון לא יהיה מודע בהתנהגות, מי שלא מודע בהתנהגות לא יהיה מודע בחלום, ומי שלא מודע בחלום לא יהיה מודע בבארדו שאחרי המוות. "חזון" כאן הוא כלל החוויה: כל תפיסה, תחושה, רגש ומה שנראה חיצוני. מי שמתבלבל בו מגיב מתוך הרגלי היאחזות ודחייה, וזו חוסר מודעות בהתנהגות. החלומות עולים מאותם עקבות, ולכן מי שאבוד בפנטזיות של היום אבוד גם בחלום, ונכנסים לבארדו כמו שנכנסים לחלום אחרי ההירדמות. לכן "אי אפשר להתחיל מהסוף": הסדר הוא מודעות ברגע הראשון של החוויה, בתגובה, בחלום ואז במוות. מוצע מבחן עצמי: האם התגובות לחוויות שולטות בך, או שאת/ה שולט/ת בהן? בסוף חלק התרגול הוא מנסח זאת כארבעה תחומי אינטגרציה: חזון לתוך חלום, חלום לתוך בארדו, ובארדו לתוך האור הצלול. "החלום הוא מבחן לבארדו".