שיתוק ערות (מודל פיצול התודעה)

שני ההסברים המקובלים נדחים כהסבר מלא. ההסבר המדעי (התודעה מתעוררת בתוך גוף מנותק) לא מסביר למה השיתוק מגיע תוך שניות, כשבטראנס הניתוק מגיע לאט. ההסבר העידן-חדשי (הקרנה שעומדת לקרות) לא מסביר למה כמעט אף פעם אין רטטים. לפי המודל שלו, רוב אפיזודות השיתוק קורות אחרי שהיציאה כבר התרחשה: ההקרנה פוספסה בגלל פיצול התודעה, והמוח הפיזי-האתרי מתעורר בתוך גוף משותק בזמן שהכפיל המוקרן עדיין בחוץ. "ההקרנה עצמה גורמת לשיתוק." מכאן גם הפחד ותחושת הנוכחות: משוב רגשי בין שני צידי הפיצול. כל צד מרגיש "נוכחות מאיימת" שמגיעה מכיוון מסוים, ובעצם מגיעה מהצד השני. מכאן גם הכישלון הנפוץ בניסיונות "להמיר" שיתוק ליציאה: אי אפשר לצאת כשכבר בחוץ. מומלץ לנסות המרה רק כשיש רטטים. לשבירת השיתוק: לנקות את המחשבה, "לסרב לפחד", ולהתרכז בהזזת בוהן גדולה אחת (אפשר בעזרת פעולת הברשה של מודעות על הבוהן). כשמרגישים את תחושת השקיעה שקודמת לשיתוק, לקום מהר מאוד, ללכת קצת או לאכול, ולא לחזור למיטה לפחות עשר דקות. גורמים מחמירים: חוסר שינה, עייפות, קיבה ריקה, שכיבה על הגב והשבוע של הירח המלא.