העין, בהקשר של עבודת צללים וראיית אמת, היא אחד הסמלים העמוקים והדו-משמעיים ביותר. היא יכולה להיות גם שער וגם מסך. גם גילוי וגם אשליה. תלוי איך מסתכלים בה, ובאילו עיניים מסתכלים.
האות ע היא לא סתם תו, היא מייצגת עולם שלם של תודעה, ראייה, ומהות. עין יכולה להיות שקר וגם שער. היא השקר הגדול ביותר כשאנחנו מאמינים רק למה שאנחנו רואים. העין נופלת בפח עם אשליות אופטיות על בסיס יומיומי.
עין ללא דעת, מכשיר של האגו
העין הפיזית היא החוש הכי חיצוני והכי "מוטה". היא רואה צורות, לא מהות. היא נמשכת למה שמבריק, מה שיפה, מה שזז. לא סתם קמו תעשיות שלמות שמבוססות על אחיזת עיניים.
בקלף הטארוט, הזכר כבול לאישה. כאשר הזכר מביט בחיצוניות האישה רק דרך העין שלו, הוא מפתח היקשרות לא מאוזנת, ללא רגש שמבוסס על מי שהיא באמת. האישה מאבדת משיכה ומתרחקת מהזכר שהפך בעיניה ללא גברי, משום שהוא באנרגיה הנקבית שלו.
אם הזכר יאכל מפרי הדעת, הוא יפתח הבחנה, דעת, עין פנימית. ומשם, הוא יוכל לשחרר גם את עצמו וגם אותה.
העין הפנימית בעבודת צללים
בעבודת צללים, העין הפנימית לא "רואה רוחניות" אלא רואה את מה שהאגו לא רוצה לראות. זו העין שמעזה להביט ישירות אל הצל, לפגוע, לכאוב, למפוחד. לראות בלי פילטרים.
המבט הזה, כשהוא נוכח, כנה, חומל, הופך לריפוי. הצל בורח מהמבט, אבל גם משתוקק לו. בחוויה עמוקה, החלקים שבך בורחים ממבטך, אבל אם אתה באמת מצליח לעקוף את הגנותיהם ורואה אותם, הם נמסים. הם מדברים. הם נרגעים. הם אפילו משתפים פעולה. כי בפעם הראשונה, הם מרגישים חלק, לא נפרדים.
מהבדלה לריפוי
בתפילת ההבדלה אנו אומרים: "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה."
המבדיל, זה מי שיש בו דעת. יכולת ההבחנה היא כוח אלוהי, אך לא שיפוטי. היא רק אומרת: יש רמות שונות של תודעה. להבדיל בין רעש לעומק, בין פצע למסכה, בין קול הצל לקול הנשמה. זו דעת. היא לא רק ידע, היא נגיעה ישירה באמת.
הבונים החופשיים חטפו את סמל העין הרואה הכל, שהיא למעשה הרבה מעבר לרעיון. הם לקחו עין שסמלה במקור דעת פנימית, והפכו אותה לאייקון של שליטה חיצונית.
וזו בדיוק תמצית העבודה שלנו: לעבור מהעין ששולטת לעין שמרפאת. משקר שעוקב לאמת שרואה. העין שרואה את הכול כבר מבדילה. אנחנו רק צריכים להתאים את ההבדלה שלנו לזו של הבורא, שמבדיל מתוך אהבה ודעת טהורה.
אם קראת עד כאן, כנראה שגם אצלך יש עין שרוצה לראות. ולפעמים, כל מה שהצל מחכה לו, זה שתסתכל עליו באמת.