אֵיבֵי הַיָּם

ביטוי זוהרי נדיר: "שני עברי הים" = שני הקצוות הנסתרים של מציאות - ה"ים" = בינה שנקראת "ים". "אייבי הים" = שתי נקודות קיצון שלמה ועמוקה כל כך עד שאין לתאר מה ביניהן - רק לומר שיש "עבר" ועוד "עבר". בהקשר רחב: מטאפורת ה"ים" לבינה = בלי גבול ידוע. "ים ירדה ועלה" = התנועה של הבינה בין מתן שפע לעצירתו. "אייבי הים" = מה שעומד בגבול הבינה - לא בתוכה ולא חוץ לה. הזוהר משתמש בו לתיאור עמדה רוחנית: "לעמוד על אייבי הים" = להיות בנקודה שמ"ממנה" מסתכלים על עומק הבינה בלי להיבלע בו.