עַרְבוּת

"ערבות" - "כל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כז:). בעומק הקבלי: זה לא רק עיקרון מוסרי של אחריות הדדית - זה ביטוי לאחדות הנשמות. כל נשמות ישראל הן "אברים" של ה"נשמה הכללית" (נשמת אדם הראשון). כשנשמה אחת חוטאת - "אבר" של הגוף הכולל נפגע. ה"ערבות" = חיבור האברים: מה שמגיע לאחד "מרגיש" כל האחרים. בבעל הסולם (ר׳ יהודה אשלג): "ערבות" היא תנאי לתיקון - הגאולה תבוא רק כשכלל ישראל יגיעו ל"אהבת הזולת" כגוף אחד. הצד הפרדוקסלי: כל אחד "ערב" - משמע גם אחראי וגם "ערב" כבטחון. העניין הרוחני: גם נשמה שנראית "אבודה" לא אבודה - כי כל ישראל ערבים לה.