חֵרוּת

"חרות" שורשו "ח-ר-ת" - חרוט. משנה פרי אבות משחקת במילים: "אל תקרא חרות אלא חירות - אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". בקבלה: חירות אמיתית אינה היעדר אילוצים אלא היישור של רצון האדם עם טבעו העמוק ביותר. שעבוד (עבדות/גלות) הוא להיות נשלט על ידי דחפים שאינם ה"אני" האמיתי שלך - הקליפות, כוחות התגובה שמסתירים את הניצוץ האלוהי. חירות היא כשהניצוץ האלוהי שבתוך פועל כמרכז הכובד. הפרדוקס: המתרגל הרוחני ה"מחמיר" ביותר עשוי להיות האדם החופשי ביותר - כי מעשיו נובעים מרצונו העמוק, לא מאילוץ.