דְּבֵקוּת

"הידבקות" - מצב תודעה מתמשך של נוכחות אלוהית, לא רק בשעות קודש. הבעל שם טוב לימד שדבקות היא העיקר - חשובה יותר מלמדנות ומטקסים פורמליים. ההבחנה המכרעת מניסטיציזם אחר: דבקות אינה ביטול עצמי (=אין, היעלמות בתוך האלוהות) אלא הידבקות - אתה נשאר אתה, אבל צמוד. בפועל: לאכול, לדבר, לעבוד - ולעשות הכל תוך זיכרון חי שהאלוהות נמצאת בתוך המעשה. הרמב"ם: "ולא תפרד מחשבתך ממנו". ספר התניא (חב"ד): דבקות מתחילה בשכל - בהתבוננות על האחדות האלוהית - ומשם עוברת ללב ולמעשה.