שתי תיאוריות החלימה: כולינרגית ודופמינרגית

שתי גישות עיקריות להסבר מקור החלום, לפי סקירה של חוקר מוח. התיאוריה הכולינרגית (גזע המוח): שנת REM, ועמה החלום, מופעלת בגזע המוח על ידי אצטילכולין ונכבית על ידי סרוטונין, והקליפה הקדמית רק "מסדרת" אותות אקראיים לסיפור. היא מסבירה חלומות לא הגיוניים אך לא חלום צלול, שבו החולם משפיע על העלילה, והיא נתמכת בכך שחומרים שמעלים אצטילכולין מעוררים REM וחלומות. התיאוריה הדופמינרגית (המוח הקדמי): החלום נוצר במוח הקדמי, במעגלי הדופמין שמשרתים חיפוש מטרות והנאה, ו-REM אינו תנאי הכרחי לו. התמיכה: נזק באזור הזה מבטל חלימה מבלי לפגוע ב-REM, חלק מההתעוררויות מ-REM אינן מניבות חלום וחלק מההתעוררויות מחוץ ל-REM כן, ותרופה לפרקינסון מגבירה חיות חלומות בלי להגדיל REM. לפי התיאוריה נדרשים שני תנאים: הפעלה כללית של הקליפה בשינה, והפעלת מעגל הדופמין. המסקנה המעשית של חוקר החלימה הצלולה: חלום צלול דורש ערנות (אצטילכולין ונוראפינפרין) ולא רק REM. הוא עצמו הסתייג משתי התיאוריות וטען שהקושי הוא בזיכרון: התודעה רציפה כל הלילה, והזיכרון הוא שנחתך.