דֶּגֶל

"דגל" כמטאפורה רוחנית - לא דגל פיזי אלא "שייכות". בשיר השירים: "דגלו עלי אהבה" = נוכחות האהוב מסומנת. בקבלה: כל שבט ישראל יש לו "דגל" = שורש-נשמות, צבע, ספירה. ד׳ מחנות = ד׳ כיוונים = ד׳ פרצופים של ז"א. "לשאת דגל" = ייצוג שורש. בעמוקות יותר: כל "דגל" = "שם" = "זהות" = גילוי ספציפי של אחדות. "דגל" = לא רק "תג" - הוא גם קו-כוח שמחבר את הנושא ל"מקור הדגל". כשאדם "מניף דגל" = הוא מחבר שם שמתאים לו ל"מה שמעליו". ה"מחנה" שסביב הדגל = כל נשמות ששייכות לאותו שורש. בסיום: "הדגל העליון" = תפארת = "ה׳ צבאות" = צבא הדגלים.