דִּיבּוּק

נשמה שיצאה מגופה אך נדבקת בגוף של אדם חי ואינה ממשיכה בדרכה. בקבלת האר"י, הדיבוק אינו "שד" אלא נשמה אנושית במצוקה: בדרך כלל מישהו שמת עם חוב רוחני לא פרוע, עם מטרה לא מושלמת, או עם נטל שלא עובד. הוא נדבק לאדם חי בשל קשר מגלגול קודם, כי אותה נשמה חיה יכולה לעזור לה להשלים את מה שנשאר. חיים ויטאל, תלמידו המרכזי של האר"י, תיאר ריפויים של דיבוקים - לא כגירוש של אויב אלא כ"ליוּי עד הגשר". ההבנה שמשתמעת: מגע עם נשמה תקועה דורש קודם כל הבנה של הסיבה לתקיעות, לא רק ביטול הדיבוק בכוח.