ציפייה לאכזבה

דפוס של חיים בציפייה קבועה לאכזבה, שונה מחוויה של אכזבה בודדת. מי שמצפה לאכזבה כבר אינו נותן לעצמו להתרגש, להתלהב ולקוות, וכך מראש נמנעת האפשרות שיקרה משהו טוב. התחושה המוכרת והבטוחה ביותר עבורו היא דווקא עצב: כשכבר נמצאים למטה אי אפשר ליפול עוד, ולכן עצב ואכזבה שכבר קרו מרגישים כקרקע יציבה, וכל תחושה טובה מרגישה כסיכון. לכן דווקא כשדברים מתחילים להסתדר יש נטייה להיכנס לחרדה ולחפש את הצד השלילי בכל דבר טוב, כדי לא להיתפס לא מוכנים. גם אהבה נחווית לפעמים כגעגוע מוקדם, כמעט כמו אבל על מישהו לפני שהוא הלך. יש בדפוס מעגל שמזין את עצמו, כי מי שמצפה לרע יוצר במידה מסוימת את התנאים שמובילים אליו. חשוב לא להפוך את זה למקל להכות בעצמך: להגיד למי שנמצא בדפוס "אתה יוצר לעצמך את זה" מוסיף בושה על בושה.