שִׁכְחַת הַמָּקוֹר

מצב תודעתי שבו ישות שהתגלמה כצורת קיום נפרדת מאבדת את המודעות למקורה האחדותי ולמהותה שמעבר לצורה, ומתחילה לתפוס את עצמה כישות עצמאית שקיומה מוגבל לזהותה הנוכחית. מתבטא בכך שהתודעה מזהה את גבולות הצורה שבה היא מתקיימת עם גבולות הווייתה. עיקרון מרכזי: שכחת המקור אינה ניתוק ממשי - המקור נוכח אך נעשה בלתי נגיש להכרתה של תודעה המזוהה עם נפרדותה. הבחנה מהזדהות עם הצורה: הזדהות עם הצורה מגבילה את תפיסת הקיום לממד הצורני; שכחת המקור מאבדת את ההכרה במקור שממנו הצורה נובעת. עיקרון מסכם: היזכרות במקור אינה מחייבת ביטול הצורה - רק הכרה בכך שהצורה אינה ממצה את מהות הקיום.