גּוּף וּנְשָׁמָה

הגוף והנשמה בקבלה אינם "אויבים" - הם שותפים בפרויקט משותף. "הגוף עביד לנשמה" = הגוף הוא כלי-ביצוע של הנשמה. עם זאת: הגוף אינו "רע" - הוא "עפר מן האדמה" = חלק מהבריאה האלוהית. החטא = כשהגוף "מדבר בשם עצמו" - "אוכל כי רעב", "רץ כי מפחד" - בלי שהנשמה מכוונת אותו. "תיקון הגוף" = להפוך את הגוף ל"כסא" לנשמה - לא לכבוש אותו. ה"תענית": לא שנאת גוף - אלא עבודה על שחרור הגוף מ"אוטומטיות". ב"גאולה": "ונהרו כל הגויים" = הגוף-הכלל (האנושות) שמתעלה. "תחיית המתים" = גוף מתוקן שמחוזר לנשמה - ה"פגישה" המושלמת. האר"י: בגלגול הבא - הגוף שממשיך בתיקון = לא "גוף חדש" אלא "עיבוד" של הגוף הישן.