עִיבּוּר נְשָׁמָה

"עיבור נשמה" - שונה מדיבוק. בעוד דיבוק = כניסת נשמה זרה בכפייה, "עיבור" = נשמה גבוהה יותר שמצטרפת לנשמת אדם בהסכמה, לסייע לו בתפקיד. האר"י: "עיבור" נשמה קורה כשאדם זכה לרמה שנשמתו הקיימת אינה יכולה לבצע בה לבד. הנשמה הנוספת = "מורה" פנימי. הבחנה: לאחר הצלחת מצווה מסוימת, ה"עיבור" עוזב - תפקידו הושלם. ביחס לגיר: "גר שנתגייר" יש לו נשמה שמגיעה מנשמת אברהם - "עיבור". ה"עיבור" שאדם לא מודע לו: כשרעיון "מגיע" בצורה בוהקת ומלאה - ייתכן שזה "עיבור" זמני. "עיבור" = הריון = נשמה בדרך גדלות.