נַנְדִּי

ננדי היא העונג, ההנאה, ה"כן!" שקופץ כלפי חוויה. היא הדלק שמזין את הטנהא ומחזיק את ההיאחזות בחיים. SN 12.64 מבהיר: כל עוד ננדי נוכחת - היאחזות ממשיכה לצמוח. לדוגמה: אדם שממשיך לספר שוב ושוב כיצד נפגע, מוצא בסיפור עצמו סיפוק - להיות הקורבן, לזכות בהזדהות. אין כאן רק כאב, יש גם ננדי עדינה: העונג מ"להיות סובל בצדק". ננדי אינה חייבת להיות גסה; היא יכולה להיות עדינה כמו הנחת שב"אני יודע יותר" או הסיפוק שביחסים של תלות. ללא ננדי - חוויות עדיין מתרחשות, אך אינן מכניסות שורשים.